מחקרים רבים הראו כי אנשים רבים, כאשר הם מתמודדים עם מחשבה שעושה אותם עצובים, מוסחים. במילים אחרות: הם מנסים לחשוב פחות על האירוע שיוצר את עצבם. וכדי להסיח את דעתך, לעתים קרובות אתה מפעיל את הסטריאו ובוחר קטע מוסיקה להאזנה.

חיי היומיום הם רצף של אירועים, עם משמעויות סובייקטיביות כתוצאה מכך שאנו מייחסים להם. לעתים קרובות אנו חווים אירועים שאנו תופסים כחיוביים עם רגשות יפים יחסית, הגורמים לנו להרגיש טוב; אך לעיתים קרובות אנו מוצאים עצמנו חווים רגשות לא נעימים: לעיתים אנו כועסים וחווים תחושה של סבל מעוול; בפעמים אחרות אנו נטרפים על ידי רגשות אשם מתוך תפיסה של אי יכולת לתקן את הטעות שביצעה אותנו; בפעמים אחרות אנו מרגישים עצובים.





עצב הוא רגש, והוא נובע מהמשמעות האישית שאנו מייחסים למשהו שאנו חווים. להיות עצוב זה בהחלט לא נעים. חסר לנו משהו, הדברים לא מתנהלים כמו שהיינו רוצים; לפעמים עצב יכול להוליד תחושה של חוסר אונים וחוסר ערך.

נבדקים רבים מול רגש זה מופעלים מעט, ומחכים לזמן שיסלק מעצמו את מצב הנפש הלא נעים הזה. אנשים אחרים כאשר הם מתמודדים עם רגש לא נעים, גורמים להם להרגיש טוב יותר.



פרסומת מחקרים רבים הראו כי אנשים רבים, כאשר הם מתמודדים עם מחשבה שעושה אותם עצובים, מוסחים. במילים אחרות: הם מנסים לחשוב פחות על האירוע שיוצר את עצבם. וכדי להסיח את דעתך, לעתים קרובות אתה מפעיל את הסטריאו ובוחר קטע מוסיקה להאזנה.

חרדת ביצוע אצל ילדים

הבחירה נופלת על קטע עצוב, או לפחות שהנושא המדובר נתפס כעצוב, לטונאליות המוסיקלית, או למילים שנחשפו בטקסט; בשני המקרים זהו שיר מלנכולי, דומע, לפעמים אפילו מדכא. אך אותו קטע עצוב נבחר מתוך כוונה מסוימת.

למה? האם יתכן שזו אסטרטגיה שמטרתה לפגוע בעצמו בכוונה? איזשהו פגיעה עצמית?



כי מוזיקה מייצרת רגשות. לכל אחד מאיתנו יש את הטעם המוזיקלי האישי שלו ומשמעות מיוחסת לשיר, מחשבה משלנו. הרגש הנובע מכך קשור למחשבה זו.

אבל אז: מה המחשבה מאחורי אותו מעשה של בחירה להאזין לשיר עצוב? למה דווקא אותו שיר, ולא שיר עליז יותר? איזו משמעות אנו מייחסים לה?

מחקר מקיף מראה כי מצב הרוח משפיע על בחירת המוסיקה להאזנה (האנטר ושלנברג, 2010), וברוב המקרים הבחירה נופלת על יצירה התואמת את מצב הרוח שלנו.

ישנן מספר סיבות מדוע אנו בוחרים בשיר עצוב שיחזיק אותנו ברגעי עצב, ואותו מחקר של האנטר מ -2010 מצא כי אין זה אומר בהכרח שמדובר באסטרטגיה שמטרתה לפגוע בעצמו בכוונה.

הסיבה לכך היא שרבים מהנושאים המעורבים מצהירים כי שיר עצוב נבחר ברגעים שאנו למטה במזבלות כדי שנוכל לחלוק איכשהו את הסבל שלנו: כאילו היה מישהו לידנו שחי את חוויותינו. מבלי לשכוח את העובדה שדרך החשיבה וההתנסות שלנו נתפסים בצורה כרגילה, לא שגויה, שכן יש לנו את הרושם שיש מישהו שחושב כמונו.

שיתוף הרגשות השליליים שלנו עם מישהו שיכול להבין אותנו הוא תרופה טובה להרגיש טוב יותר מבחינה פסיכולוגית. עם זאת, זה לא תמיד אפשרי, שכן מי שרוצה להיות קרוב אלינו ברגעי מיואש לא תמיד עומד לרשותנו. בפעמים אחרות יש לך את התפיסה לא להיות מובן לאף אחד.

זאת מסיבות שונות, אך מעל הכל מכיוון שלעתים קרובות ברגעי עצב אנו רוצים שאחרים ישמעו אותנו אומרים מה היינו רוצים, ולא מה האחר באמת חושב. זה לרוב לא קורה, מכיוון שכל פרט חווה אירועים בצורה שונה, על פי המשמעות הסובייקטיבית המיוחסת להם. ברגעים כאלה, בהם יש תפיסה גבוהה של הבנה לקויה אצל אחרים, המוסיקה עוזרת לנו.

אלה המקרים שבהם מוסיקה מתקשרת משהו סובייקטיבי ולעיתים קרובות, בהתאם לחוויה הרגשית שאנו חווים, היא מעבירה את מה שהיינו רוצים לשמוע בעתות קושי.

אך הסיבה שבגללה אתה בוחר בכוונה שיר עם טון עצוב היא לא תמיד אסטרטגיה שמטרתה לחוש הבנה סביבך.

פרסומת מחקר נוסף שפותח על ידי Lundqvist et al (2009), שמטרתו לחקור עד כמה האזנה למוזיקה מעוררת רגשות אצל הנושאים המעורבים, הראתה כי (גם באמצעות ניתוח של הבעות פנים מיושם על ידי המאזינים) התגובה הרגשית עולה בקנה אחד עם השירים שנשמעו, ולכן שיר עצוב מוליד רגש של עצב.

תוצאות המחקר של האנטר גם מראות שהאזנה לשיר, בין אם הוא עצוב או עליז, מייצרת רגש התואם את השיר שמאזינים לו, ולכן מוסיקה עגמומית מגרה עצב. אותה תוצאה ניכרת גם במחקר נוסף, שבו השירים לא נבחרו בכוונה על ידי הנבדקים אלא הופעלו על פי שיקול דעתו של הנסיין, וגם במקרה זה עולה כי שיר עצוב מוליד רגש דומה של עצב (זנטנר ו הכל, 2008)

סיבות נוספות הנוגעות למה אנו מחפשים מוזיקה נוגה להאזנה כאשר מצב הרוח נמוך הן: Konečni, 2008:

  • יש כאלה שמודים שהם לא רוצים להעלות את המורל בעקבות אירוע שנחשב לעצוב, אלא הם מנסים להישאר מכוונים ככל האפשר עם הרגש שלהם, כדי לנתח היטב את הסיבה שהם מרגישים כל כך למטה. והאזנה למוזיקה עצובה מאפשרת זאת.
  • נושאים אחרים מצהירים כי יצירה עגמומית עוזרת בדרך מסוימת לפרוק ולחוות בצורה הטובה ביותר את הרגש. למשל, זה יכול להוביל לבכי משחרר, שלאחריו אתה מרגיש טוב יותר.
    במקרים אלה שיר עצוב אינו מעלה את המורל. להפך: זה גורם למצב הרוח להישאר למטה, עם אפשרות שהוא יירד עוד יותר.

אז הכוונה להאזין לשיר נוגה ברגעים שאתה מרגיש לא בסדר, לא תמיד מובילה לתוצאה חיובית של חולשה רגשית.

לכל פרט יש אסטרטגיה משלו להתמודד עם הרגעים שלדעתם הם קשים, והאזנה למוזיקה נתפסת כתרופה טובה לעצב, מהסיבות השונות שהוזכרו לעיל.

אבל נכון גם ששירים עצובים לרוב לא מעלים את מצב הרוח, להפך, הם מעוררים עצב.

עצב שאנשים רבים תופסים באופן חלקי כחיובי, מכיוון שהם מרגישים מובנים יותר; מכיוון שהשיר הזה מאפשר ניתוח מעמיק יותר של מצב נפשי; כי זה מאפשר שחרור מצוין של צער האדם; או לבסוף, משום שהוא יכול להעביר מסר של תקווה הנוגע לעובדה שאיננו לבד מול קושי אישי.

עזרים המפוזרים ברחבי העולם

פריט מומלץ:

ברגע שמעיל זנב ישן מת, אתה מכין עוד? - טיפול במוזיקה

בִּיבּלִיוֹגְרָפִיָה: