בהתחשב בשינוי התרבותי והרצון הגדול יותר להספקה עצמית, תוצאת האמנציפציה המודרנית, להביא ילדים לעולם לאחר גיל 35-40 היא החלטה שעליהם לקבל נשים באופן חופשי, לאחר שיקוף מדוקדק על עצמן ואפשרויותיהן, ללא להתבסס על דעות קדומות או לחץ חברתי.

פרסומת בשנים האחרונות חל שינוי קיצוני בדמות הנשית וביחסים עם אִמָהוּת , כבר לא קשור אך ורק לרצון להגשים את עצמך כאם. יותר ויותר נשים בוחרות להביא ילדים לעולם לאחר גיל 35-40 ויצירת משפחה כבר לא מוגדרת כצורך אבולוציוני של מגדר, אלא יותר כאופציה למימוש הזוג הבוגר, המאפשר לאישה להיות מסוגל לעשות בחירה אקטיבית בעניין זה. תהליך קבלת החלטות זה אפשרי כעת הודות להתפשטות אמצעי המניעה מאז שנות השישים, טיפולים לפוריות, הפרייה חוץ גופית ולגליזציה של הפלות בהריונות לא רצויים (Christoffersen and Lausten, 2009).





התקפי פאניקה בלילה

אז האם יש שעון ביולוגי אמיתי? ומהן ההשלכות הביו-פסיכו-סוציאליות בבחירה להביא ילדים לעולם לאחר גיל 35?

סיבות לטובת אימהות מאוחרת

מערכות יחסים יציבות ובטוחות

נשים רבות בוחרות להביא ילדים לעולם בהמשך גם ביחס ליציבותן כזוג, מרגיעות יותר מרצונם של שני בני הזוג לטפל בילד, כך שאף אחת מהן לא תצטרך להתמודד עם הבחירה להקריב עבודה למען המשפחה. או להיפך (Mills et al., 2011). תפיסת פער בפיזור העבודה הביתית ובטיפול בילד הופכת היבט זה לרלוונטי מאוד בתהליך קבלת ההחלטות, בין אם לבצע את דרך ההורות ובין אם לאו (Hook, 2010).



תנאי חינוך ועבודה נוחים

עבודה במשרה מלאה אינה מתחשבת בהתחייבות המצריכה בהכרח את הטיפול בילד; עם קביעת 8 שעות עבודה, זוג שמחליט להביא ילד לעולם צריך לשקול עבודה במשרה חלקית ומשפחתונים או שמרטפות, שבכל מקרה כרוכות בעלויות ולוחות זמנים שיש לכבד. כדי לסבך עוד יותר את תהליך קבלת ההחלטות הוא הקושי של האישה להחזיר את עבודתה לאחר שהוחלפה לחופשת לידה, כפי שקורה לעיתים קרובות עקב מצוקות התפקיד. עד היום, למרבה הצער, הישגי נשים לשוויון בעבודה עדיין אינם מספיקים בכדי להבטיח תאימות עם הבחירה להיות אם צעירה. אולם האפשרות להמשיך בקריירה אחרי האוניברסיטה נופלת לטווח חיים שנע בין 30 ל -40 שנה, תקופה בה היא נטייה ביולוגית לתפיסה. באופן עקבי, ההחלטה שילד ילד עם קריירה שכבר התחילה, ולא לפני סיום הלימודים או במהלך הלימודים, מבטיחה אוטונומיה כלכלית גדולה יותר בתחזוקה ומשכורת גבוהה יותר. מסלולי הלימוד לאחר השכלה גבוהה הם ארוכים והימנעות מהריון בתקופה מכוננת זו היא תוצאה של התפיסה של 'לא מסוגלים להרשות זאת' (Miller, 2010).

בשלות של יכולות קוגניטיביות ורגשיות

ההחלטה להביא ילד לעולם בשלב מאוחר יותר בחיים כרוכה בהחלט במודעות רבה יותר לאישי, הקוגניטיבי והמשאבים של האדם רִגוּשִׁי , בידיעה להבין נכון ולפרש נכון את צרכיו של הילד, בניית מערכת כללים קוהרנטית בסביבה הביתית. מחקרים מאשרים שגיל אמהות מעל גיל 27-30 שנים מנבא את הסיפוק העצמי הגדול יותר של הילד בבגרותו, וקשור לתוצאות לימודיות ופסיכו-סוציאליות טובות יותר (Fergusson, 1999).

פיתוח זהות חדשה

פרסומת יולדות כוללת טרנספורמציה בלתי נמנעת של זהות הקשורה לנטישה מוחלטת של מעמד 'בת' לזו של 'אם' הכוללת הגדרה מחודשת של המבנה הנפשי של האדם, התמודדות עם הריון ולידה (מה שמשמעותו בחלקו חרדת מוות) , ביטול עצמי (של הזמן והמרחב) כפונקציה של הטיפול בילד ונטישת היבטים אינדיבידואליסטיים רבים, כמו ההיבט הפיזי (Schirone, 2013). כל אלה היו יוצרים תחושות של אמביוולנטיות המחוברות בקפידה לתפיסת השעון הביולוגי של האדם, בהגנה על הישרדותו של המין, כנגד זה הפסיכולוגי, בהגנה על שאיפות הזהות. יתר על כן, התרבות המערבית כיום שמה דגש רב על נוער ויופי פיזי הקשור להצלחה, ומכחיש את ה הְזדַקְנוּת ביולוגי ומעדיף את התפיסה לפיה ייתכן שיש משהו מוחלט ובלתי ניתן לשחזור בחיבוק הזהות האימהית. בחירה להביא ילד לעולם אחר כך יכולה להיות מובנת לאור הרצון להיות מסוגלים להביע את עצמך במקרה הטוב כאשר אדם צעיר יותר ולחוות חוויות שאחרת הטיפול בילד במהלך שנותיו הראשונות לא יאפשר (נסיעות, אפשרויות עבודה, מעבר ל עיר אחרת) (Chodorow, 2003).



סיבות כנגד אימהות מאוחרת

הסיכונים המוכרים ביותר להריון 'מאוחר' הם בעלי אופי ביולוגי ורפואי, אך מחקרים רבים הראו כי ללידה בגיל מבוגר עלולות להיות השפעות פסיכולוגיות וחברתיות.

סיבוכים רפואיים

טיפול בהריון בגיל מבוגר יכול להוביל לשלוש תוצאות שליליות: הפלה ספונטנית, הריון חוץ רחמי (כלומר עם השתלת העובר במקומות שאינם חלל הרחם; לדוגמא: הריון תוך רחמי והריון חוץ רחמי) או מוות עוברית בין השבוע העשרים לעשרים ושמונה להריון. השערות בנוגע למקרי מוות לפני הלידה יכולים להיות קשורים לחריגות כרומוזומליות של עוברים, סוכרת הריונית אימהית ורעלת רעלת הריון (EPH), תסמונת המאופיינת בנוכחות, באופן יחיד או משולב, של יתר לחץ דם, בצקת וחלבון. בנוסף, סיבוכים אחרים הנובעים מגיל האם יכולים להיות: הריונות תאומים (ככל הנראה גם עקב שימוש בהפריה חוץ גופית אצל נשים מבוגרות), העלולים לגרום לקשיים גדולים יותר הן במהלך ההריון והן במהלך הלידה; נראה כי המומים הגנטיים של הילד, כולל תסמונת דאון, קשורים יותר לגיל המתקדם של האם (Steine ​​Susser, 2000).

שינה מופרעת והתעוררות

סיכון גדול יותר למצוקה פסיכולוגית וחברתית

יותר ויותר בספרות הם המחקרים שקושרים בין אמהות מאוחרת לסיכון דיכאון לאחר לידה (קרלסון, 2011; אשהיים ואח ', 2012; מוראקה ויוסף, 2014). העלייה בסיכון זה עשויה לנבוע מכך שאמהות מבוגרות התמודדו עם קשיים רבים יותר, הן במהלך חייהן והן, ספציפית, במהלך ההריון (מהסיבות שנדונו בפסקה הקודמת); יתר על כן, בשל מושג האימהות שהשתנה ומשתנה, לאורך זמן הם עלולים לסבול מהיעדר תמיכה חברתית ובעיקר בקבוצת השווים (Muraca and Joseph, 2014).

מחקרים אחרים קישרו במקום זאת אמהות בגיל מבוגר לגידול ב השתוקקות , המיוחס לפחד לאבד את ילדם, אך גם לדאגה לגבי הלימות החברתית העתידית שלהם וזהותם כאם. ניתן לקשר את הנקודה האחרונה לעובדה שלעתים קרובות, אמהות אלו הן קורבנות לדעות קדומות הן מהקהילה (מונעות על ידי תעמולה תקשורתית) והן מחבריהן וקרוביהן. החרדות הספציפיות יותר שמדווחות על ידי אמהות אלה הן: הדאגה להיחשב אנוכית על ידי אחרים בגלל הרצון להביא ילד לעולם למרות הגיל, הירידה ברמות האנרגיה הפיזית והנפשית והפחד שלא להיות מסוגל להתמודד ולפתור מצבים. לבסוף, דאגה נוספת המשפיעה על תסמיני חרדה היא ביכולת למות מוקדם ולא ביכולת לראות את ילדיהם גדלים (שו וגיילס, 2009).

מסקנות

לנוכח השינוי התרבותי והרצון הגדול יותר להספקה עצמית, תוצאה של האמנציפציה המודרנית, להביא ילדים לעולם לאחר גיל 35-40 היא אפוא החלטה שנשים צריכות לקבל בחופשיות על ידי נשים, בעקבות השתקפות מדוקדקת על עצמה ועל עצמה אפשרות להציע עתיד הולם לילדך, מבלי להסתמך על דעות קדומות או לחצים חברתיים. גם להחליט שלא יהיה בידינו כל כך, אין לראות במניעת מימוש אישי, ועוד פחות מכך כתוצאה מאשמה הקשורה להיעדר גנריות.